1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.5.2013, במ"ת 45331-02-13, שניתנה על ידי כב' השופט ד' רוזן, ובמסגרתה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.
רקע והליכים קודמים
2. ביום 24.2.2013, הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכולל שני אישומים.
באישום הראשוןנטען, כי למשיב היכרות מוקדמת עם אדם בשם רמי סבן (להלן: סבן), והוא ידע כי סבן סוחר בנשים לשם עיסוק בזנות בישראל. עוד נטען, כי בסמוך לחודש נובמבר 2007, קשר המשיב קשר עם סבן ועם אחרים, ובכללם עם גולן אזרד (להלן: אזרד) "לפתוח, להחזיק ולנהל מועדון לשם עיסוק בזנות בקפריסין", שבמסגרתו יועסקו נשים, שתגענה ממדינות מחוץ לקפריסין "לשם העסקתן בזנות במועדון".
במסגרת הקשר ולשם קידומו, שכרו המשיב, סבן ושותפיהם, בין החודשים נובמבר 2007 - מרץ 2009, מבנה בקפריסין הטורקית, תמורתו שילמו דמי שכירות חודשיים בסך 26,000 דולר. השותפים, ובהם המשיב וסבן, השקיעו מאות אלפי דולרים בשיפוץ המועדון והפעלתו בהתאם לצורכיהם, לרבות קבלת רשיונות והעסקת עובדים.
בהמשך, איתר סבן, באמצעות אנשי קשר שפעלו מטעמו במדינות שונות, נשים המוכנות להגיע לקפריסין "ולעבוד בה במתן שירותי מין", וכנטען בכתב האישום, היה זה על דעתו של המשיב. סבן העביר לאנשי הקשר כספים בתמורה לאיתור הנשים, ואף כאן נעשה הדבר על דעתם של המשיב ושל יתר השותפים, ובכך סחרו השותפים "באותן נשים לשם הבאתן לידי מעשי זנות", לשון כתב האישום.
לאחר איתור הנשים לשם עבודה בזנות, הונפקו להן כרטיסי טיסה לקפריסין הטורקית, וזאת בהנחייתו של סבן "על דעת [המשיב] ובמימונם של כלל השותפים". באופן זה, הוטסו לקפריסין 25 נשים ממדינות שונות: מולדובה, אוזבקיסטן, אוקראינה ורוסיה. לאחר הגעתן של הנשים לקפריסין, נערכו להן בדיקות רפואיות במימון סבן ויתר השותפים, ובכלל זה במימונו של המשיב. סעיף 9 לכתב האישום מתאר את אופן העסקתן של הנשים במועדון ומעורבותו של המשיב בניהול השוטף והיום יומי של המועדון.
סכום האתנן שנגבה על-ידי הנשים מכל לקוח עמד על 200 דולר, והוא נמסר בשלמותו לידי המשיב, או לידי השותפים האחרים. הנשים אולצו לעבוד שבעה ימים בשבוע, ללא הפוגה והוטלו עליהן קנסות בגין הפרות משמעת, או כאשר ביקשו לעזוב את קפריסין לפני סיום תקופת עבודתן. הופעלו כלפי הנשים "אמצעי שליטה, פיקוח ומשמעת נוקשים", והמשיב, כמו גם השותפים האחרים, "הרים עליהן את קולו בצעקות, נקט באלימות פיזית כלפי חלק מהנשים וכן איים על חלק מהנשים בפגיעה שלא כדין בגופן או בחיי משפחותיהן".
בכתב האישום תואר מקרה קונקרטי אחד שהתרחש, ביום 7.4.2008, באישון לילה, כאשר המשיב ניהל את המועדון "ופיקח על עבודת הנשים במקום". אחד העובדים המקומיים תקף בצעקות ובסטירה את אחת הנשים, שלטעמו, השתהתה יתר על המידה בהפסקה שנטלה. בתגובה, נקלעה הבחורה למצוקה וחתכה את הוורידים בשתי ידיה, ופונתה למתקן רפואי. נטען בכתב האישום, כי למחרת היום, ועל אף הכאבים שאחזו בה, הורה סבן לבחורה, על דעת המשיב, להגיע ולעבוד במועדון.
בגין הנטען באישום הראשוןיוחסו למשיב העבירות הבאות: קשירת קשר (סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות), לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 377א' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); וגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, לפי סעיף 376ב ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
3. באישום השנינטען, כי בחודש אוגוסט 2005 או בסמוך לכך, הכיר סבן אדם בשם פלקאץ' ויצ'סלאב ולדימירוביץ (להלן: פלקאץ'), המתגורר באוקראינה, וקשר עימו קשר, לאתר עבורו נשים, המעוניינות להגיע לישראל ולעסוק בה בזנות. לאחר כשלוש שנים, בסמוך לחודש יולי 2008, קשר סבן קשר עם פלקאץ', על דעת המשיב ויתר השותפים, "לסחור בנשים מאוקראינה לקפריסין וזאת לשם העסקתן בזנות בקפריסין".
במסגרת הקשר ולשם קידומו, נפגש פלקאץ' עם שתי נשים מאוקראינה, על דעתם של סבן, המשיב ויתר השותפים, והציע להן לעבוד בזנות בקפריסין, והשתיים הביעו את הסכמתן לכך. פלקאץ' ביצע את כל הסידורים הדרושים לשם הטסתן של הנשים לקפריסין, ובכלל זה ערך להן בדיקות רפואיות, העביר את תצלומיהן לסבן, רכש כרטיסי טיסה, וכד'. כל המעשים נעשו, כנטען בכתב האישום, על דעתו של המשיב ושל יתר השותפים, ובמימונם. ביום 31.7.2008, הגיעו הנשים לשדה התעופה באודסה, על-מנת לטוס לאיסטנבול ומשם לקפריסין הטורקית, אך, לאחר שהן עוכבו בשדה התעופה על-ידי השלטונות האוקראיניים, "הן נמלכו בדעתן ושבו לביתן".
בגין המתואר באישום השני, יוחסו למשיב עבירות אלה: קשירת קשר (סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות), לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין; נסיון לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, לפי סעיף 377א' ביחד עם סעיף 29 ו-25 לחוק העונשין (שתי עבירות); ונסיון לגרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, לפי סעיף 376ב ביחד עם סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין (שתי עבירות).
הבקשה למעצר עד תום ההליכים
4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ואציין כבר עתה כי גם במהלך הדיון בפניי לא נטען להעדרן של ראיות לכאורה. אשר לעילת המעצר, הפנתה העוררת לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שעניינו עילת המסוכנות. לטענת העוררת, מעשיו ומעורבותו של המשיב 1 "חלקו הדומיננטי בניהול המועדון ובשליטה בנשים", מעידים על מסוכנותו לציבור.
נטען בבקשה כי בעבירות של סחר בנשים למטרת זנות, יש לעצור את העבריינים עד לתום ההליכים, ואין מקום לשחררם לחלופת מעצר.
בנוסף לעילת המסוכנות, טענה העוררת לקיומה של עילת מעצר נוספת והיא החשש להמלטות מהדין. בבקשה צוין, כי בחודש מרץ 2009, עצרה משטרת ישראל את כל המעורבים בפרשה, למעט המשיב, אשר שהה אותה עת בקפריסין. המשיב בחר "מטעמים שנקל לשערם" שלא לשוב ארצה, ובעקבות כך, פעלה משטרת ישראל להוצאת צו מעצר בינלאומי נגדו, והוא נעצר ביוני 2011, על-ידי שלטונות טורקיה. מאז נעצר המשיב, פעלה מדינת ישראל להסגרתו, וההליכים בענין הסתיימו רק לאחרונה, כאשר המשיב הוחזר לישראל ונחקר בפרשה דנן.
נטען, כי התנהלותו של המשיב בפרשה, והימנעותו מלשוב לישראל, פועלת לחובתו ומעידה כי אלמלא נעצר מכוח צו המעצר הבינלאומי, הוא "היה ממשיך לחמוק מידי רשויות החוק ומאימת הדין בישראל".
העוררת הצביעה על הרשעה קודמת של המשיב, משנת 2007, הנוגעת למעורבותו בתיק שעניינו קשירת קשר לביצוע מעשי רצח בישראל, על-ידי רוצחים שכירים. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע וסיוע לישיבה בישראל שלא כחוק, ונדון לעונש של 15 חודשי מאסר ו-6 ימים (תקופת מעצרו) ול-20 חודשי מאסר על-תנאי, שלדעת העוררת "חלים בתיק דנן".